<h1>הרוקח סימן נ"ח</h1>
<h2>דף כט:</h2>
בשלהי בפ' המוציא יין (דף פ"א) אסר רב הונא לפנות בשדה ניר בשבת שמא יקנח ברגב אדמה וישליך בגומא וישוה השדה והוי כחורש ואע"ג דשרינן בשלהי פ' המצניע (דף צ"ה) לרבץ הבית לכתחלה מיהו לכבד הבית אסור כדמשמע בפ' ר"א דתולין (ד' ק"מ) דאסור לגרוף לדברי הכל אבוס של קרקע ועוד חכמים אוסרין אפי' אבוס של בניין אטו אבוס של קרקע ועוד המכבדת מוקצה ליגע בשבת כדמשמע בפ' כל הכלים (ד' קכ"ד) דמכבדת של תמרה אסור כי המכבד את הבית משוה גומות ומודה ר"ש בפסיק רישיה. ובמס' ביצה (כ"ב ע"ב) אוסרין רבנן לכבד בין המטות. בשלהי פרק יום טוב (שם כ"ג ע"ב) כל הכלים נגררין. בשלהי כירה (מ"ו ע"ב) היכא דליכא פסיק רישיה שרי ר"ש.
קיימא לן כר"ש גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ בין גדולים בין קטנים בפ' במה מדליקין, אבל גדולות מאד אסור דהוי פסיק רישיה ואסרינן אפ' בעיליתא דשישא.
<h2>דף עג:</h2>
החורש בפ' הבונה (ד' ק"ג) החורש כל שהוא חייב שראוי לזרע דלועין החופר החורץ כולן מלאכה אחת הן בכלל גדול (ד' ע"ג). אמר רב ששת היתה לו גבשושית ונטלה בשדה חייב משו' חורש. אמר ר' אבא החופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה פטור אבל אסור. בפרק א' דמשקין (ב' ע"ב) המנכש והמשקה לזרעי' חייב משום חורש. בירושלמי כל דבר להניית קרקע חייב משום חורש החופר החורץ הנועץ המדייר והמעדר המזבל (המכבר) [המכבד] המרבץ המפעפע גושים להניית קרקע חייב משום חורש. המרבץ בחורשין המצית את האו' בחישת הקנים ובאגם המסקל הבונה מדרגות הממלא את הנקעים תחת הזתים העושה עוגיות לגפנים חייב משום חורש כמה חורש כדי ליתן זכרותה של חיטה.
<h2>דף צה.</h2>
בשלהי בפ' המוציא יין (דף פ"א) אסר רב הונא לפנות בשדה ניר בשבת שמא יקנח ברגב אדמה וישליך בגומא וישוה השדה והוי כחורש ואע"ג דשרינן בשלהי פ' המצניע לרבץ הבית לכתחלה מיהו לכבד הבית אסור כדמשמע בפ' ר"א דתולין (ד' ק"מ) דאסור לגרוף לדברי הכל אבוס של קרקע ועוד חכמים אוסרין אפי' אבוס של בניין אטו אבוס של קרקע ועוד המכבדת מוקצה ליגע בשבת כדמשמע בפ' כל הכלים (ד' קכ"ד) דמכבדת של תמרה אסור כי המכבד את הבית משוה גומות ומודה ר"ש בפסיק רישיה. ובמס' ביצה (כ"ב ע"ב) אוסרין רבנן לכבד בין המטות. בשלהי פרק יום טוב (שם כ"ג ע"ב) כל הכלים נגררין. בשלהי כירה (מ"ו ע"ב) היכא דליכא פסיק רישיה שרי ר"ש.
